הקשבה

הקשבה בהיותי ילד ונער

לפני שנים רבות כשהייתי נער צעיר הייתי מדי פעם הולך לפגוש לשיחה את סבא שלי או סבתא שלי במפגשים בארבע עיניים. 
עם סבתא שלי הייתי הולך הרבה פעמים למוזיאון תל אביב ואחרי כן היינו יושבים בבית קפה באזור. 
פעם ישבנו באפרופו (היה בית קפה כזה ליד המוזיאון) וסבתא שלי אמרה לי שאני צריך להיות שופט (היא הרבה פעמים אמרה לי מה אני צריך), כי אני אהייה מאוד טוב בזה. 
שאלתי אותה למה את חושבת שאני אהייה טוב בזה? 
והיא ענתה שזה משום שיש לי יכולת הקשבה מאוד מאוד טובה. היא אמרה שאני מקשיב, ושואל שאלות רלוונטיות וזה מאוד חשוב. 
למרות השנים הרבות שעברו מאז, אני זוכר את זה. 
לא הפכתי להיות עורך דין ומתוך כך גם לא שופט אבל המחשבה על הקשבה נשארה איתי מאז. 

זיכרון ילדות נוסף שלי הוא השיחות קפה שהיו לי עם אימי במרפסת. 
היינו יושבים במרפסת של הדירה בהרצליה ב’ אחר הצהריים, מולנו השדות, טרקטור חורש את האדמה, או אוסף את החציר, ולפעמים היו פשוט ביצות של מים ומלא עופות נודדים בשיא החורף. כך הייתה הרצליה ב’ של פעם. 

אני הייתי מביא לאימי קפה אחרי מנוחת הצהריים, הייתי בן 11-13 בערך, והיינו מדברים. 

פשוט מדברים על החיים. 

אמא שלי הייתה מקשיבה לי. 

באמת מקשיבה לי. 

ואני הייתי מקשיב לה, זה לפחות הזיכרון שלי. 

אולי אז למדתי לראשונה מהי הקשבה. 

הקשבה בזוגיות ובמשפחה

הקשבה בזוגיות שלי עם מיכל, אהובתי, בת זוגתי, אשתי. כמובן שהיו לנו במהלך שלושים וכמה שנים אין סוף שיחות. רובן היו שיחות טובות חלקן מעולות והיו גם כאלה שהיו גרועות. 

היו שיחות שהפכו לריבים והיו שהפכו לאינטימיות גדולה.

בשיחות הפחות טובות שלנו, ההקשבה שלי או של שנינו לא הייתה טובה. 

בשיחות הטובות לעומת זאת הצלחנו להקשיב אחד לשניה, להקשיב באמת אחד לשניה (ולהיפך). 

שלושת הבנות שלי, בנות 21 / 17 / 14 נמצאות (כמו רבים מאיתנו) הרבה בטלפון שלהן. לפעמים אבא שלהן (אני) רוצה לדבר אתן. ולפעמים הן משאירות את הראש במסך ואומרות לי: “אני שומעת, אני מקשיבה”. זה הרגע בו אני מנסה להסביר שוב, שיש הבדל גדול מאוד בין שומעת ומקשיבה. יתכן והן יכולות  לשמוע אותי עם הראש במסך, אבל להקשיב, בטוח שלא. 

כשהן מקשיבות לי אני מבקש שיסתכלו עליי, 

אני מבקש שיהיו איתי, 

שממש יהיו איתי. 

אני מבקש שגם יתנו לי את התחושה שהן מקשיבות לי. 

מהי הקשבה אמיתית?

הקשבה אמיתית היא כאשר האדם שמקשיב, נמצא שם עבור הדובר, הוא לא חושב על משהו אחר, הוא לא מנסה להסביר  מה לעשות, הוא לא יודע טוב יותר. 

כאשר האדם השני מקשיב לי, הוא שומע גם את המילים והמשפטים, וגם שם לב לתחושות ולרגשות שלי. 

כאשר האדם השני באמת מקשיב לי, הוא נוכח בשבילי ועבורי ברגעים האלו בהם הוא מקשיב לי. 

הקשבה אמיתית מייצרת עבורי אינטימיות ממש. אינטימיות בזוגיות, אינטימיות בחברות, אינטימיות במשפחה. 

כל אלו דיי ברורים, מה שיותר מפתיע זה שהקשבה אמיתית, מצליחה לייצר אינטימיות וקרבה גם ביחסים עסקיים כמו למשל עם לקוחות, קולגות ועוד. 

הקשבה יוצרת חיבור אנושי. 

מאז דצמבר 2022 אני לומד ועובד עם טכנולוגיות האינטליגנציה המלאכותית (AI). מצד אחד זה מטורף, מצד שני זה עצוב. לדבר עם רובוט ושהוא לרגע ירגיש אנושי, זה לא נורמלי. זו גם אחת הסיבות שגרמו לי לבוא ללמוד אימון סאטי. 

אני חושב, שבני האדם זקוקים יותר ויותר למישהו שיקשיב להם בעולם המטורף שאנחנו חיים בו. 

מישהו אנושי שיקשיב להם באמת. 

כאשר זה קורה, אנשים מרגישים שרואים אותם, וזה כל כך חשוב לכל אחד ואחת מאיתנו. 

הקשבה בהיותי מאמן סאטי

כמאמן באימון סאטי אני מאמין בגדולתו של האדם שיושב מולי. הלכתי ללמוד אימון סאטי משום שאני מאמין שהתשובות לשאלות הגדולות של חיי, של חיי כל אחד מאיתנו, ממצאות בתוכי, בתוכנו. מטרת האימון הסאטי היא הכרות עמוקה עם העצמי, עם האני האמיתי שלי. הקשבה עמוקה היא כלי חשוב מאוד להכרות שכזו. 

במפגשי האימון עם המתאמנים הנפלאים שלי, אני קודם כל שם עבורם. קודם כל מקשיב להם. מקשיב בכמה רמות. אני כמובן מקשיב למתאמנים שלי עד הסוף ולא מפריע להם ולא קוטע אותם. זה המקום שלהם. בנוסף אני משקף להם את הדברים שהם אומרים לי. אני משקף להם את הדברים בשביל שיוכלו לשמוע את ההדהוד של עצמם, ויוכלו לדייק את עצמם. 

יש שבע רמות של הקשבה בהן אני משתמש באימון, בינהן הקשבה לפחדים, הקשבה למה שלא נאמר, הקשבה, הקשבה למסקנות החיים, לאחריות האישית ועוד. אני כאן להפנות את תשומת ליבו של המתאמן/ת למה שהוא אומר, או נמנע מלומר. 

החוויה האישית שלי כמתאמן באימון סאטי היא שיש לי מי שמקשיב לי. יש מי שנמצא בצד שלי. מי שתומך, מחזק ומבין אותי. 

כך גם אני ביושבי כמאמן עבור המתאמנים שלי, אני שם עבורם, מקשיב, מבין, מחזק ותומך. וגם מאיר את האור על המקומות שהם רוצים להכיר ואולי לשנות ולהשתנות.