כשהייתי בן 16 נשאלתי מה גורם לי להיות בעל ביטחון עצמי גדול כל כך.
התשובה שלי הייתה,
שהביטחון העצמי שלי נובע מכך שקיבלתי אהבה ללא תנאי.
עם השנים חטפתי כל מיני מכות כמו כולנו. ובגיל 35 החלטתי עם עצמי שכנראה בחיים המקצועיים שלי אני אולי לא כזה גליק גדול. הביטחון העצמי שלי ירד ולא הצלחתי לייצר חדש.
15 שנה אחרי זה, התחלתי קורס מאמנים בשיטת סאטיה.
ההיכרות שלי עם עצמי התחדשה והעמיקה.
במפגשי הלימוד,
בקבוצות,
עם המאמן שלי
והמון עם עצמי.
ומצאתי את עצמי אוהב ומעריך את מי שאני מכיר מחדש.
אבל מה טרנספורמציה בזה?
שעכשיו, כשאני מקבל מכה מהחיים,
אני עוצר רגע ושם לב מה קורה בגוף שלי.
מה אני חש, איך זה מפעיל אותי.
אני נושם,
אני מקשיב לעצמי עד הסוף ועוד קצת (רמה 0)
אני עושה סדר בשיחות במחשבות (רמות 2-3)
בודק עם עצמי מה הרעש, ממה אני מפחד ונמנע (4)
בודק עם עצמי מהי תפיסת העולם המדברת אצלי בפנים (5)
ואני גם שם לב לדאגה שלי לעצמי, לסביבתי, ולמה אני מחויב – ומוקיר את עצמי על כך (6)
ולבסוף אני שואל את עצמי, באיזה הוויה אני, ובאיזו אני רוצה להיות? ומה האחריות האישית שלי על הסיטואציה על היחסים… (7)
וכל זה מאפשר לי לפעול בסופו של דבר אחרת מדניאל של לפני שנה.
גרסה משודרגת.
גרסה שעברה טרנספורמציה.
