עצב הוא הרגש הדומיננטי בימים אלה

הרגש הדומיננטי בימים אלה הוא עצב.
רואים את זה בעיניים שלנו,
כשאנו מסתכלים על אחרים,
וגם כשאנו מסתכלים במראה.

יש דברים שקשה לומר.
לשתף.
עם כולם.
יש מחשבות שקשה לנו לחשוב.
האם מותר בכלל לחשוב את המחשבות האלה?

מרגישים טובעים,
רוצים יבשה.

אצלי (ואני שומע שגם אצל אחרים) העצב מתבטא גם בכאבים פיזיים ממש.
ולא לדאוג,
הכל בסדר גמור.
והכל לא.

אני מטפל במחשבות האלה,
אני שוהה איתן,
אני מרשה לעצמי לחוש.
אני נושם.
אני מדבר על הדברים עם המאמן שלי (כן, גם אני מתאמן),
ואני חומל.
על עצמי ועל אחרים.

אני משתף את המחשבות האלה האישיות שלי בשביל לתת גם לאחרים לגיטימיות שיהיו להם מחשבות שכאלה. מי שמרגיש גם דומה, שידע שזה בסדר, ואני ממליץ לא להישאר לבד עם המחשבות האלה.

אז במידה ומי מכם מרגיש צורך לדבר עם מאמן אישי,
בשיחות שמאפשרות למחשבות להתבטא במקום בטוח.
לדבר את עצמנו ולהכיר את עצמנו ואת המחשבות והתחושות שלנו.
ואולי גם, להבין איך מתקדמים מכאן והלאה.
אז אולי אני יכול לעזור.
מוזמנים לפנות אלי.