לשבת בריקות: נוכחות טרנספורמטיבית באימון רגשי
בבסיס עבודתי כמאמן בשיטת סאטיה ניצב מושג מהותי ועמוק: "ריקות". זהו מושג שמושרש במסורות הבודהיסטיות, ובמיוחד בזרם הבודהיזם הטיבטי, אך הוא מקבל מימוש חי ומוחשי בכל אינטראקציה אנושית כנה. ריקות אינה היעדר, אלא איכות של הוויה – מרחב נוכח, נקי מהשלכות, שיפוטים או תבניות מוקדמות, שבו ניתן לאחר להופיע כפי שהוא, ללא מסכות וללא מגננות.
בהקשר של אימון אישי, אימון רגשי (אימון שמתייחס לתחושות ורגשות), ריקות היא עמדת התבוננות והקשבה שממנה המאמן פועל. זהו מצב שבו משתחרר המאמן מהצורך לדעת, להסביר, להציע פתרונות או להוביל את המתאמן למסקנות. במקום זאת, נוכחותו שקטה, פתוחה וסקרנית. כמו שני אנשים היושבים זה מול זה, האחד מקשיב באמת, לא כדי לענות – אלא כדי לפנות מקום, כדי להיות עד לחוויה של האחר, כפי שהיא.
ריקות – מרחב של נוכחות פעילה
חשוב להדגיש: ריקות אינה מצב של שתיקה מוחלטת או היעדר פעולה. אינני יושב באימון כפסל דומם. אני מקשיב לעומק, לא רק למילים אלא גם למה שמעבר להן – לגוף, לנשימה, לרגשות הסמויים. במצב זה של ריקות אינני שופט את הסיטואציה, אינני ממהר לפרש או להכריע – אלא בוחר להביט בדברים כפי שהם, מתוך פתיחות מלאה.
במהלך המפגש, אני גם שואל שאלות. לא שאלות שמכוונות לתשובה אחת נכונה, אלא כאלו שמעודדות את המתאמן או המתאמנת להתבונן פנימה: להכיר את המצב האונטולוגי שבו הם נמצאים, לזהות רגשות, תחושות גופניות, להבין מה התרחש ומה מתרחש. דרך השאלות וההקשבה מתאפשר תהליך של גילוי עצמי שמוביל לעומק, לדיוק ולריפוי.
רבים נוטים לפרש את המונח "ריקות" כמצב של חוסר או העדר. אולם בתפיסתי ובהתנסותי, מדובר דווקא במצב של מלאות – מרחב פנימי עשיר ונוכח שבו אין דבר מיותר. זהו המרחב שבו מתאפשרת ההקשבה העמוקה ביותר: ללא הפרעות, ללא ציפיות, וללא ניסיון לעצב את החוויה של האחר בהתאם לתפיסותינו. זו הקשבה מכילה, שקטה אך עוצמתית. דמיינו שיח שבו אינכם ממהרים להבין – אלא מרשים לדברים להתבהר מעצמם. שם מתחיל הריפוי.
המשמעות של ריקות באימון
כאשר המאמן שוהה במצב של ריקות, הוא למעשה מציע למתאמן מרחב בטוח ואותנטי שבו הוא יכול להרפות מהמאמצים להיות מישהו או להשיג משהו. ההגנות נמסות, הדפוסים נחשפים, והלב יכול להתחיל לדבר. המתאמן אינו זקוק לאישור או הסבר – הוא מוזמן להיות. להרגיש. לנשום. ומתוך כך, עולים רגשות, תובנות, ולעיתים קרובות גם הקלה עמוקה, כמו תחושת בית שהופיעה לפתע. הגוף מרפה, הנשימה נפתחת, ולעיתים גם דמעות זולגות – כסימן לשחרור ולחיבור פנימי מחודש.
באופן זה, ריקות היא לא רק עיקרון פילוסופי – אלא כלי עבודה עמוק. היא מאפשרת למאמן ללוות את המתאמן מתוך ענווה ואותנטיות, מבלי לנסות להאיץ את התהליך או להשליך עליו פתרונות חיצוניים. זהו מרחב שבו כל מה שמבקש לעלות – יכול לעלות. זו נוכחות שמכבדת את הקצב של הנפש.
חמלה מתוך ריקות
לעיתים שואלים אותי: האם ריקות אינה מרוחקת מדי? התשובה שלי היא הפוכה. ריקות היא אחד הביטויים העמוקים ביותר של חמלה. זו חמלה שאינה מבוססת על רחמים או על הצורך להציל – אלא על הבחירה להיות עד אוהב, נוכח, פתוח. בריקות יש מקום לאחר בדיוק כפי שהוא. אני לא צריך לשנות אותו כדי להרגיש בעל ערך. אני לא מערב את עצמי בסיפור שלו – אך אני לגמרי איתו.
מתוך המקום הזה אני יכול להרגיש את האדם שמולי מבלי להיבלע לתוך סיפורו. זו אינטימיות מדויקת, שיש בה חופש והגנה גם יחד. הגבולות נשמרים, אך אינם חוצצים – אלא תומכים. זו עמדה של עומק פנימי ונכונות לפגוש את החיים כהווייתם.
ריקות – מתנה הדדית
לשבת בריקות זו לא רק מתנה שאני מעניק למתאמנים שלי – זו גם מתנה שאני מקבל מהם בכל פגישה מחדש. בתוך הריקות אני מגלה כמה מעט נדרש כדי שיתרחש שינוי אמיתי. לעיתים משפט אחד, שנאמר מתוך נוכחות שכזו, מהדהד הרבה מעבר למשקלו המילולי. זה המקום שבו מתקיימת טרנספורמציה – לא דרך עשייה, אלא דרך הוויה.
אם אתם חווים קושי להיות עם עצמכם, אם אתם מרגישים שהלב מבקש להישמע אך אינכם יודעים כיצד – ייתכן שהמרחב הזה של ריקות הוא בדיוק מה שנחוץ. אני מזמין אתכם למפגש אימוני – מפגש שבו נקשיב יחד למה שמבקש להישמע, נשהה במה שיש, ונאפשר לתשובות האמיתיות שלכם להתגלות מבפנים.
לא מתוך מאמץ. לא מתוך פתרונות מהירים. אלא מתוך נוכחות, הקשבה ואמון בדרך שלכם.
